כשאת מצליחה לעשות משהו שרצית, כמה תשומת לב את נותנת לרגע הזה, של ההצלחה? לא משנה אם הצלחת להשיק פרויקט ענק בעבודה או 'רק' לצאת לעוד ריצת בוקר – האם את עוצרת אפילו לרגע קטן להכיר בהצלחה הזאת? לחגוג אותה? אולי לשתף עם אחרים ולשמוח איתם?
ליהודית כץ היו בשנים האחרונות הרבה הזדמנויות לחגוג הצלחות: הפודקאסט שלה הוא מהמצליחים בארץ, הספר שלה הפך לרב-מכר מייד כשיצא, היומן שלה גדוש הרצאות מוזמנות, והיא משלבת את כל אלה עם אימהות שהיא שמחה בה. אבל גם ליהודית לא קל בכלל להגיד פשוט "הצלחתי".
בפרק 41 של ביסמוט ויפרח – הפודקאסט שייתן לך אומץ אנחנו בודקות יחד עם יהודית למה אנחנו נוטות ונוטים לדלג על הצלחות ולהתעכב על כישלונות; למה כדאי לנו מאוד להתמודד עם האתגר הזה ולהכיר יותר בהצלחות שלנו; איך אפשר לאמן את עצמנו לעצור לרגע כשאנחנו מצליחות וליהנות מזה; למה למידה מהצלחות יעילה יותר אפילו מלמידה מכישלונות; איך להגיב כשמישהי משתפת איתנו הצלחה; ואיך לשתף הצלחות בדרך שלא תישמע מתרברבת (רמז: לא להתרברב. אבל יש עוד כמה טריקים).
מוכנות לפרק מוצלח במיוחד? >
על מה דיברנו
כמה סיבות נפוצות לפחד מהצלחה
אם נצליח אנשים יתרחקו מאיתנו, מה יקרה לחברים שלי, איך יתייחסו אליי
החיים שלנו ישתנו, שינוי זה מפחיד
אם אצליח תהיה יותר מדי עבודה והכל יקרוס
אני אהיה מאוד חשופה, יתייחסו אליי כאל מוצר
הציפיות מאיתנו יגדלו אם יראו בנו מצליחניות
מה אם לא ארגיש סיפוק, אם זה לא יעשה אותי מאושרת, אם אגלה שצריך להמשיך לעוד תחנה
איך ולמה אנחנו מקטינות את ההצלחות שלנו
החברה שלנו מעודדת יותר שיתוף של דברים שליליים, קושי, תלונות, רכילות, אנחנו לא הולכים ומספרים במלוא העוצמה שקרה לנו משהו טוב, בעיקר אם מי שמולנו חווה כרגע איזה קושי.
הטיית השליליות (The negativity bias) – שמות יותר דגש על הנקודות השליליות, זוכרות ורואות בעיקר את מה שלא הצלחנו, שלא היה מושלם, את התגובה האחת הפוגעת בתוך ים התגובות המפרגנות. אפילו אם בתמונה המלאה יש יותר דברים טובים, אנחנו נראה את מה שלא טוב.
ייחוס למקריות – זה הכל מזל ובמקרה, זה בזכות האנשים שסביבי, בזכות צירוף מקרים.
חשש שיחשבו שאנחנו משוויצות ומתנשאות.
הקטנת ההישג – כל אחד יכול לעשות את זה, זה לא ביג דיל.
מהי הצלחה בכלל
ממש לא רק דברים גדולים :) אם מתבוננים ושמים לב גם לדברים קטנים, מוצאים עוד המון הצלחות קטנות לאורך היום.
שני דפוסי חשיבה משפיעים על מה שנתפוס כהצלחה:
המטרה: להיות טובה – להוכיח לעצמי ולאחרים שאני טובה. מכניס אותנו לפלונטר כי אנחנו לא יודעות טובה ביחס למה, ואז שום דבר לא מספיק טוב.
המטרה: להשתפר – אני משווה את עצמי לעומת דברים שעשיתי פעם ואז יש הצלחה בכל פעם שיש התקדמות, גם אם התוצאה הסופית עוד לא קרתה.
למה חשוב להכיר בהצלחות שלנו
הכרה בהצלחה בפני עצמנו ("הצלחתי, יפה, כל הכבוד לי") יוצרת רגשות חיוביים ותחושת מסוגלות אישית שייתנו לנו מוטיבציה להמשיך ולנסות עוד דברים בהמשך. אם הצלחנו בעבר, זה הופך להיות חלק מהסיפור שלי, אנחנו יודעות שאנחנו יכולות להצליח גם בעתיד. הערך העצמי שלי בעיני עצמי עולה.
אם אני מתעלמת מההצלחות שלי אני נשארת פשוט עם סיפור לא נכון על עצמי.
מחקרים מצאו שביקורת עצמית ופידבק שלילי לא מעודדים אותנו לשינוי חיובי אלא מורידים מוטיבציה, כי אין אנרגיה לשינוי. להגיד "אני שמנה" לא גורם לנו לקום למחרת ולעשות ספורט. קשה לשנות ממקום של כעס עצמי, ולעומת זאת זרקור על ההצלחות ירים לנו וייתן לנו יותר אנרגיה לשינוי.
כשעוצרים ומכירים בהצלחה אפשר ללמוד ממנה, להבין מה עזר לי להצליח ולהשתמש בזה למטרות הבאות.
למה כדאי לשתף הצלחות עם אחרים (לאו דווקא במדיה חברתית, אלא גם במעגלים קרובים)
זה יותר אותנטי. הצלחות הן חלק מאיתנו כמו כל חוויה אחרת, ואם לא נכיר בהן ולא נשתף אותן כמו שאנחנו משתפות דברים אחרים אנחנו בעצם מתעלמות מחלק מאיתנו. נצטרך לצנזר את עצמנו ולא נוכל להיות פתוחות ולהביא עד הסוף את עצמנו, על כל החלקים שלנו.
זה מאפשר ונותן לגיטימציה לאחרים לשתף הצלחות גם.
מחקר של אוניברסיטת ברמינגהם מצא שכשמשתפים דברים טובים – השמחה שלנו עליהם גדלה. השלב הראשון הוא כשאנחנו מכירות בהצלחה בינינו לבין עצמנו, בלב, והשלב השני הוא לצאת עם זה החוצה, לתת לזה מקום יחד עם אחרים, להגדיל את זה עוד ולהגדיל את השמחה שלנו.
ההצלחה שלך יכולה לתת השראה, מראה לאחרים שזה אפשרי.
מה לעשות כדי שההצלחות שלנו יהיו פחות שקופות לנו? הינה כמה תרגילים להתחיל להכיר בהצלחות ולחגוג אותן
לכתוב 10 דברים טובים שקרו כל יום – זה יכול להיות גם ממש דברים קטנים (הצלחתי להפוך מקלובה, מצאתי למישהי את הלינק שעזר לה).
צנצנת הצלחות – כל יום לכתוב הצלחה אחת שלי על פתק ולשים בצנצנת.
חקר מוקיר (Appreciative inquiry) – חשבי על מקרה שבו הרגשת שאת בשיאך בעבודה, בזוגיות או בכל תחום אחר. מקרה שבו הרגשת התלהבות ושמחה בלי קשר לתוצאה הסופית, פשוט כי נהנית מהתהליך. על הסיטואציה הזאת תשאלי מה בך, בסביבה, באנשים או ב-setting עזרו לך להרגיש ככה ולהצליח, מה הטעין אותך וקידם אותך שם. ככה משתמשים בהצלחות העבר שלנו כדי להצליח בעתיד ומחברים בין עבר מוצלח לעתיד מוצלח; משתמשים בידע על מה שגורם לך להיות בשיאך, כדי לשחזר את זה בסיטואציות ובביטויים אחרים. בניגוד לכישלונות, שבהם אנחנו יודעים להגיד מה לא עבד אבל לא יודעים מה כן יעבוד, הרי שלמידה מהצלחות אומרת לנו מה כן עובד לנו בפועל.
טיפול בחשיפה – להכין רשימה של דברים שאנחנו נמנעות מלעשות בגלל הפחד לשתף הצלחות, ואז להיחשף לפחד ישירות, לפגוש אותו, כלומר להתחיל לבצע את הרשימה ממש כמשימות. למשל, לשתף בהרצאה מול קהל גדול כמה הורדות יש לפודקאסט.
טיפים: איך לשתף הצלחה כך שתתקבל טוב ולא כהתרברבות
לא להתרברב ולא להתנשא.
לשלב את ההצלחה בתוך סיפור מעניין ועשיר ולא לכתוב רק אותה בפני עצמה.
לתת דרכה ערך, למשל לשתף בטיפים שנלמדו מהדרך.
לדבר לא רק עליי אלא להאיר גם גורמים אחרים שהיו שותפים להצלחה. זה לא אומר לבטל את ההצלחה שלי, ממש לא, אבל כן להראות תמונה מציאותית שכוללת כמה שותפים להצלחה, שאני אחת מהן. הסיפור הוא לא רק עליי. לראות את עצמי בתוך הסיטואציה ולראות שאני תורמת לה, להכיר במקום שלי בתוך הדבר הטוב שקרה.
לכתוב לפעמים גם על ה-לא הצלחות או כמה היה קשה להגיע להצלחה, לייצר תמונה יותר מורכבת ואותנטית של ההצלחה.
איך להגיב נכון להצלחות של אחרים כדי לעודד שיתוף
מצד המשתפת: החשש שאחרים יבטלו את ההצלחות שלנו מונע מאיתנו לשתף הצלחות.
מצד המקשיבה: האופן שבו נגיב לאחרים על שיתוף הצלחות יכתיב הרבה מהאומץ שלהם לשתף הצלחות גם בעתיד.
יש ארבעה סוגים של תגובות להצלחות:
אקטיבית בונה (הכי טובה למערכת היחסים) – לשמוח עם זו שהצליחה, לשאול אותה שאלות נוספות, להתעניין באמת בהצלחה שחוותה ולהרחיב איתה את החוויה.
אקטיבית הורסת – להפנות זרקור להשלכות המבאסות של ההצלחה הזאת. גם אם הן נכונות ואמיתיות, זה מאוד מוריד ומוציא את החשק לספר. אפשר לחכות למחר עם התובנות שמביאות את המציאות לפנים :)
פאסיבית בונה – להביע שמחה וזהו. בלי לעודד פיתוח של החוויה.
פאסיבית הורסת – להתעלם ולהעביר נושא. הכי מוריד.
קישורים רלוונטיים ליהודית כץ
הספר 'חושבים טוב' (מומלץ!)