הפרק על פרפקציוניזם הוא אחד הפחות מושלמים שלנו, והאמת היא שאנחנו ממש בסדר עם זה. כי אנחנו אומנם פרפקציוניסטיות חסרות-תקנה, עם חיבה יתרה לפרטים הקטנים ושאיפה תמידית למצוינות, אבל הצלחנו – כל אחת בדרכה – להפוך את הפרפקציוניזם לכוח מאוזן בחיים שלנו ולהיות שלמות גם עם דברים לא מושלמים.
בפרק 19 של ביסמוט ויפרח - הפודקאסט שייתן לך אומץ אנחנו משתפות איך הפרפקציוניזם משמש אותנו כדי להתקדם, להתפתח ואפילו ליהנות, ואיך אנחנו מאזנות אותו בכלים שאספנו בדרך כדי שלא ישים לנו מקלות בגלגלים. נכון, זה לא תמיד מצליח, אבל גם אם אתם או אתן פרפקציוניסטיות וגם אם לא – תוכלו לקבל כאן כלים מעניינים על איך לעשות דברים הכי טוב שאפשר, ועדיין לשחרר אותם בדיוק כשהגיע הזמן.
כמה נקודות מעניינות שעלו בפרק
* לעיתים קרובות הפרפקציוניזם לגמרי מוצדק ומוכיח את עצמו, אבל לפעמים הוא גם תוקע אותנו. לכן המפתח הוא במינון ובתזמון – ללמוד מתי לעוף עליו ואיתו ומתי לרסן אותו.
* חשוב לזכור שגם אם נדמה לנו שמישהו או מישהי עושים הכל מושלם תמיד – שום דבר לא מושלם וגם הם בטוח נאלצו לעגל פינות ולוותר על פרטים קטנים שהם רצו ולא הצליחו להגיע אליהם.
איך יודעים מתי הגיע הזמן להפסיק לנסות להביא משהו לשלמות ולשחרר אותו לעולם כמו שהוא?
1. מדד האנרגיה – כשמרגישות ששמנו בדבר הזה את כל האנרגיה שהתכוונו לשים בו והגיע הזמן להעביר את האנרגיות שלנו לדבר הבא, להתקדם לדבר הבא, לזוז הלאה. כי יש עוד דברים שאנחנו רוצות לעשות בעולם והאנרגיה שלנו מוגבלת.
2. הקשבה עצמית וכנות עם עצמנו – לשאול האם זה פרפקציוניזם או שיש עוד סיבה מתחת לזה.
3. מילה המפתח: Good enough – סף גבוה אבל סביר ומציאותי. האם מה שהגענו אליו הוא Good enough?
4. לתרגל – לשחרר פעם או פעמיים משהו לא שלם, להיווכח שזה מקבל פידבקים טובים באותה המידה למרות שחסר משהו (שהרבה פעמים רק אנחנו יודעות שהוא חסר...). אחרי שרואים שהכל בסדר גם אם זה לא מושלם, קל יותר לשחרר בפעם הבאה.
5. לבדוק מהם גורמי הלחץ – האם אני רוצה להוציא את המוצר/הפוסט/ההרצאה כי לוחצים עליי מבחוץ ומעודדים אותי, או כי באמת אצלי נגמרו האנרגיות.
6. המנטרה Done is better than perfect – מזכירה לנו במשפט אחד מושלם מתי לשחרר ולמה. עוד גרסה: Progress over perfection. הכי הכי חשוב להיות בתנועה.
7. להשתמש בבנצ'מרק ולעשות ריאליטי-צ'ק – לבדוק את הסטנדרטים של אחרים או מוצרים מקבילים אצל אחרים כדי לקבל קנה מידה ריאלי.
8. להשוות למטרות שלנו – האם מה שרצינו שיעבור עובר? האם הערך שרצינו לתת ניתן? האם מה שרצינו להשיג הושג? אז יאללה, לשחרר.
9. כשמפסיקים ליהנות מהעשייה ומהפרטים הקטנים הגיע הזמן לעצור ולשחרר.
10. להיתלות בדד-ליין חיצוני – למשל, לקבוע פגישה עם אחרים שעד אליה חייבים לסיים, בין שזה מושלם ובין שלא.
11. לזהות את הצורך בשליטה – הרבה פעמים פרפקציוניזם נובע מהפחד מתגובות או מאיך זה יתקבל בעולם, ואנחנו מנסות לשלוט בהכל ולוודא שכל התגובות יהיו טובות. אבל אפשר לנשום עמוק ולקבל את העובדה שיהיו תגובות לא צפויות או לא טובות ושאנחנו נתמודד איתן אם וכאשר נצטרך. הכל בסדר, אין לנו סכנה אמיתית מהתגובות האלה, אפשר לשחרר גם משהו לא מושלם ויהיה בסדר.
12. בדיקת סטנדרטים – לבדוק אם הסטנדרטים הגבוהים שהצבתי לי מהנים אותי או מענים אותי, האם כיף ומועיל לי לנסות לעמוד בהם או שהם מגבילים ותוקעים אותי.
ההפך מפרפקציוניזם זה לא בינוניות אלא סבלנות, חמלה ורוך; היכולת לשהות עם משהו לא מושלם; היכולת לעשות רק את מה שאפשר כרגע ולהיות שלמות ושקטות ובטוב עם זה; להיות שלמות עם הלא מושלם; לשנות רק את מה שאפשר, להיות בהתקדמות ובתנועה ולשמוח בה, ולא להיות בתסכול מזה שלא מגיעים כבר לסוף המושלם.
פרפקציוניזם יכול להביא לחיים נוקשים, תובעניים וחדים.
התפיסה של MVP (Minimum viable product) ו-Fail fast – להוציא מוצר לא מוגמר כדי לבדוק איך הוא מתקבל – הביאו לזה שהתחילו לצאת עם דברים קצת בינוניים במקום להוציא משהו באמת טוב.
פרפקציוניזם הורג יצירתיות – אנשים נמנעים מלעסוק ביצירה כי הם לעולם לא יגיעו לרמה מקצוענית, כי הכתיבה לא תהפוך לספר, כי הציורים לא יוצגו בתערוכות או "לא טובים". אפשר ליהנות מהיצירה רק כשמשחררים את הצורך שיהיה "טוב" או מקצועני. לכתוב גם אם אין התחלה ואמצע וסוף, לצייר גם אם אף אחד לא יראה את זה, ליצור בלי להגיע לתוצר מוגמר, לעשות דברים שהם חלקיים פשוט כי זה מהנה אותי ליצור. ליהנות מדרך של יצירה.
החיים טובים יותר כשנהנים מהדרך עוד לפני שמשיגים את התוצאה הסופית המושלמת. אם נוכל לשחרר את התמונה המושלמת שיצרנו לעצמנו בראש, נוכל גם ליהנות יותר מהדרך וגם ליהנות מתוצאה שהיא לא בדיוק זו שדמיינו. כמעט לכל דבר יש לנו בראש תמונה של איך הוא נראה כשהוא מושלם, ומול התמונה הזאת צריך לשחרר ולראות שיש עוד גרסאות לתמונה הזאת וגם הן אחלה. כשאנחנו נתלים בתמונה אחת מושלמת וספציפית אנחנו פחות נהנות מהדרך ומהתוצאה הסופית, שהן בדרך כלל לא זהות לתמונה המושלמת הזאת.
אם משתמשים בפרפקציוניזם כדי להשתפר ולא רק להתמרמר – הוא גורם מניע וחיובי. פרפקציוניזם אומנם גורם לנו לראות את מה שחסר, שלא מושלם, אבל זה לא רק שלילי, זה גם גורם מניע גדול. אנחנו רואות איפה צריך להשתפר וזה נותן לנו מוטיבציה להתפתח, לשפר, להיות טובות יותר, כי אנחנו רוצות להביא דברים לשלמות.
פרפקציוניזם מקשה עלינו לראות ניצחונות קטנים בדרך פשוט כי הם לא הניצחון האחד הגדול. לשמוח במדליית כסף. כדי לשפר את היכולת לראות ניצחונות בחיים אפשר לכתוב כל יום עשרה ניצחונות. קשה למצוא עשרה וזה מרגיל אותנו לחפש אותם ולראות ניצחונות גם בדברים שהם בדרך ולא מושלמים.
איך התמונה הזו קשורה? תצטרכו להאזין :)